Select Page

זה אחד מהנושאים הכי מעניינים שיצא לי להתמודד איתם בתקופה האחרונה. כאשר מישהוא מקדם את העסק שלו הוא למעשה מייצר תלות באיכות מרכיבים רבים שכולם מתגבשים לכדי שורה תחתונה אחת – החזר על ההוצאה ROI. אבל, מה אם קמפיין ה PPC בסדר אבל ה SEO הוזנח, דף הנחיתה בינוני ומערך המכירות שאמור לסגור את הליד לא מתפקד? ומה אם הכל דופק כמו שעון שוויצרי אבל יש יותר מידי תחרות בנישה ומעט מידי שווי של מוצר? יכול להיות שפשוט העסק הוא לא רווחי, לפחות לא בטווח הזמן המיידי או הכדאי מבחינה כלכלית.

אוקיי, מה זה אומר? זה אומר שהליבה היא דפוקה – אז מה עושים? פיזור סיכונים זה שם המשחק, יגאל כתב על זה בזמנו בבלוג שלו בפוסט שתהרגו אותי אם אני מצליח למצוא אותו. זו גם הייתה תובנה שלי מכמה וכמה קמפיינים של PPC שיצא לי להתעסק איתם, עם כמה וכמה מוצרים. מה המסקנה? איך בעצם מפזרים סיכונים? אם הינכם נמצאים בנישה שאתם יודעים שיש בה כסף יתכן והמוצר שלכם הוא לא בדיוק הדבר הכי טוב שיש בנישה. אי לכך ובהתאם לזאת אם אתם מקדמים קורס של בית ספר למשחק עדיף ליצור אתר שעוסק בתחום לימוד המשחק ובכך לא ליצור תלות מיידית במוצר שלכם ולחילופין גם לקדם מוצרים מתחרים שאולי עונים על צרכים אחרים של הגולשים.

searchbuyingcycle

מחזור חיי הקניה של הלקוח

כלומר, במקום מודל פרסום ריכוזי שבו כל אפיקי הפרסום מובילים למוצר אחד עדיף לחולל אתר שמאחוריו מספר רב של מוצרים ואפיקי הפרסום המובילים אליו אינם מוטי מכירה אלא יותר אינפורמטיביים על התחום. מעטים הגולשים שנמצאים בשלב הקניה במחזור חיי הקניה.

  • חלקם סקרנים
  • חלקם חוקרים את הנושא
  • חלקם רוצים לקנות

על האתר לענות על כל הנקודות הללו על מנת ליצור אינטרס לחזור אל אותו האתר, לקבל תחושה של בטחון במהימנות המידע. היופי כיום הוא שבשילוב נכון של מדיה חברתית ניתן ללכוד את הגולשים הללו ולעמוד איתם בקשר עם אשר יגיעו לשלב הקניה. איך?  צריך לקרוא את הפוסט הבא.

באופן שבו תיארתי את האתר שעונה על כל צרכי השלבים שבו הלקוח עלול להיות מאפשר למשווק (אפיליאט או לא) לפזר את סיכוני ההכנסה שלו בין כמה וכמה אתרים נושאיים. הסכמה מטה מתארת בדיוק את הלוגיקה שמעבר ממודל ריכוזי, לביזורי למפוזר (המפוזר מתאים למבנה של רשתות תוכן).

network structure

Related Posts of Supreme Interest